איזון גלשונים

הכתבה שלפניכם מיועדת לחניכים ולמתחילים, לאחר שבנו טיסן גלשון,
נפרט להלן כיצד נוכל לאזן את הטיסן
ובכלל בשביל מה צריך “לאזן” אותו ?

מחלקת טיסני הגלשונים, היא המחלקה הראשונה, איתה נפגש החניך כאשר הוא נכנס לעולם הטיסנאות.
אלה הם טיסנים יחסית פשוטים, קטנים, קלים לבנייה, וחוויה ממש בהטסה. כמעט כל אחד יכול וההנאה היא גדולה.
יחד עם זאת, דווקא בגלל שהטיסנים נראים כאלה קטנים ופשוטים, נדרשת חכמה, ידע ומיומנות על-מנת לאזן את הטיסן ולהפיק ממנו את מירב זמן השהייה באוויר,
שכן זו המטרה שלנו: שהטיסן יהיה באוויר כמה שיותר זמן.
במחלקת הגלשונים יש עשרות רבות של דגמים שונים שיכולים להתאים לרמתו, לגילו ולחוזקו של כל מטיס.
אני משתמש במילים עבור מטיסים זכרים, וזה רק לצרכי נוחות, הדברים להלן מיועדים לנשים וגברים כאחד.
בגלל המגוון הגדול של הטיסנים, יש להתאים את גודל הטיסן למטיס (ולא להיפך), ככל שאנו גדולים יותר וחזקים יותר, נוכל להטיס גלשן גדול יותר. את המשחק עם גודל הטיסן אפשר לעשות גם בעזרת מכונת צילום, אשר תגדיל לנו את הטיסן הרצוי (או תקטין) למידות המתאימות לנו, וכמובן עד גבול מסוים.
לאחר שבחרנו לנו את הטיסן והתאמנו את הגודל אלינו. נלמד כמה דברים נוספים על הטיסן, עלינו, על שטח ההטסה ועל תנאי מזג האוויר.

בואו נתחיל איתנו (הכי קל):

לשטח ההטסה חובה להגיע עם נעליים סגורות, כובע רצוי רחב שוליים, שתייה ומזון לפי כמות הזמן שאנו רוצים להיות בשטח, קרם הגנה – עד כאן ציוד בטיחות חובה.
הדבר השני כמובן טיסן או טיסנים, ארגז כלים ובו כלי עבודה בסיסיים נדרשים כגון: סכין חיתוך יפני, נייר שיוף, סיכות, פלייר, סרגל, שופין, דבק מהיר ייבוש (רצוי גם מזרז ייבוש לדבק), כמה שאריות של עץ בלזה בעובי שונה וכן כמה קורות עץ אורן, על כל מקרה שנאלץ לבצע תיקונים בשטח ההטסה, פלסטלינה או עופרת, נייר דבק (מסקנטייפ או סלוטייפ), ועוד כל מה שבא לכם ויש לכם מקום: מחצלת, שמיכה, שמשייה, חטיפים, חברים, אחים, שכנים, מעודדים ועוד.
המטיסים הרציניים מביאים איתם גם פנקס קטן ועט או עפרון, דבר חשוב מאוד על-מנת ללמוד ולא לחזור על טעויות. אם למשל שכחתם להביא מברג קטן וזה היה חסר לכם בהטסה. רשמו בפנקס לפעם הבאה להביא מברג – לדוגמה.

על הטיסן:

למעשה, לפני שאנו יוצאים לשטח ההטסה, צריכים לוודא שהטיסן נבנה מדויק ככל האפשר לשרטוט ממנו בנינו אותו, שכל החלקים שלמים ומחוזקים, שלא יתנתקו לנו בזמן הטיסה. עוד דבר שאנו מבצעים לפני יציאתנו להטיס, הוא איזון פאסיבי / תיאורטי. מה זה אומר ?
אנו רוצים שהטיסן יטוס ישר, כלומר בגובה אחיד ולא ירד למטה. אנו גם רוצים שהטיסן יטוס בסיבובים גדולים משתי סיבות: האחת, שהוא יטוס נגד כיוון הרוח יותר מפעם אחת (בהזנקה) שכן בכל פעם שהטיסן יטוס נגד כיוון הרוח, העילוי עליו היה טוב יותר והוא יחזיק זמן רב יותר באוויר.
שנית, אם הטיסן יטוס מעלינו בסיבובים, לא נצטרך ללכת רחוק ולהביא אותו ממרחקים.
אם כך, איך אנו “מאזנים תיאורטית” את הטיסן ?
לכל טיסן יש “מרכז כובד”, בכל תכנית לבניית טיסן, צריך להיות מצוין מיקום מרכז הכובד שלו.
מרכז הכובד הוא נקודה בטיסן שבו כל הכוחות והצירים ושיווי המשקל נפגשים, למעשה אפשר לומר שאם נתקע סיכה מלמעלה במרכז הכובד, ונחבר אליה חוט דק, הטיסן יהיה ישר. שתי הכנפיים שלו יהיו שוות וישרות כלפי הרצפה וכן החרטום והזנב יהיו גם הם ישרים כלפי הרצפה. זה נקרא “איזון”.
אם כנף אחת כבדה יותר מהשנייה, צריך לבדוק מה ניתן לעשות, אולי לשייף אותה עוד קצת עד שנקבל את האיזון. אם הזנב לדוגמה, כבד יותר, נוסיף משקולת כדוגמת פלסטלינה או עופרת בחרטום עד שנקבל טיסן מאוזן. את כל זה אנחנו יכולים לעשות בסניף, במועדון או בבית לפני שיוצאים להטסה.
אם “איזנו” את הטיסן נכון, בדרך-כלל לא נצטרך לשנות או להזיז משהו באיזון שעשינו.

כעת נעבור לשטח ההטסה.

כיצד נבחר את שטח ההטסה ?

1. שטח ההטסה חייב להיות מישורי ככל האפשר, ושטוח כך שנוכל לדרוך ולרוץ עליו ללא חשש שנפול.
2. השטח חייב היות “נקי” מגידולים, כלומר אינו זרוע, או ללא גידולים גם כדי שלא נהרוס אותם וגם כדי שלא יפריעו לנו בהטסת הטיסן ובמציאתו לאחר נחיתתו.
3. השטח צריך להיות מספיק גדול ורחב על-מנת שהטיסן לא יטוס לנו מחוץ לשטח ויגיע לפרדס או למקום אחר שיתכן ולא נמצא אותו לאחר שינחת.
4. השטח צריך להיות נח גם עבור הריצה שלנו אבל גם עבור הנחיתה הרכה של הטיסן, שטח שהוא חרוש “גס” עם גושי אדמה קשים, או שטח עם קוצים, או שלפים, או שטח עם בוץ, הם לא שטחים טובים לנו.
5. השטח צריך להיות נקי ושלא יהיו בו בניינים, עמודי חשמל, אנטנות, עצים או כל דבר אחר שיפריע לטיסן שלנו לטוס באוויר הפתוח, ולנו לראות אותו, וליהנות מהטיסה שלו.
6. עם הגעתנו לשטח, יש לבדוק את כיוון זרימת הרוח, אנו מטיסים תמיד נגד כיוון הרוח, והטיסן תמיד יטוס עם כיוון הרוח, לכן נמקם את עצמנו במקום הכי קרוב לצד שממנו נושבת הרוח וכך יהיה לנו מקסימום השטח שהטיסן יוכל להיות באוויר. הערה: יש לקחת בחשבון שכיוון הרוח יכול להשתנות, ואנו נזוז בהתאם לכיוון הרוח.

קצת על מזג האוויר:

גלשונים אוהבים רוח. אם אין בכלל רוח, יהיה לנו קצת קשה להטיס את הטיסן ולבקש ממנו שיהיה הרבה זמן באוויר. יחד עם זאת, רוח חזקה מידי, לא תעשה טוב לטיסן, וגם יהיה לנו מאוד קשה לאזן את הטיסן, היא תטלטל את הטיסן ולא נדע האם הטיסן שלנו השתגע או שזו הרוח שגורמת לו להשתגע.
למדנו כבר שלרוח יש כיוון (צפון, דרום, מזרח או מערב), אך לרוח יש עוד כיוונים, למעלה ולמטה.
כאשר השמש עולה, היא מחממת את הקרקע, ובדיוק כמו שהאדים יוצאים מהקומקום בבית כלפי מעלה, כך גם האוויר המחומם עולה כלפי מעלה. זה מצוין עבורנו, הלוואי והאוויר לא היה שקוף, אז היינו יכולים לראות את הזרמים האלה שעולים (קוראים להם טרמיקה) ולהטיס את הטיסן שלנו ישר לתוך זרם עולה, וכך הטיסן היה עולה עם זרמי האוויר. האמת היא, שאנו כן יכולים לדעת מתי יש טרמיקה, לא תמיד ולא במאה אחוז, אבל אפשר ללמוד זאת ואפשר גם להיעזר במכשירים שמודדים את הטמפרטורה ועוצמת הרוח.
עוד דבר שכדאי מאוד שנדע, שכמו שיש זרמי אוויר חם שעולה וזה מצוין לנו, יש גם זרמים שיורדים והם ממש גרועים לנו.

אז כעת הגענו לשלב ההטסה:

תחילה נגליש את הטיסן מהיד בקלות ונבחן את הטיסה שלו.
אם הטיסן טיפה מזדקר ולאחר מכן גולש ישר מבלי שיאבד יותר מידי גובה – מצוין.
אם הוא מזדקר, כלומר החרטום עולה לשמים ונופל, ושוב עולה כמו נדנדה, יש לכוון את מיצב הגובה,
לנסות ולהוריד קצת את הזווית שלו. ולהיפך אם הטיסן צולל לאדמה, יש להרים מעט את מייצב הגובה.
אם הטיסן סוטה כל הזמן לשמאל לדוגמה, יש לכוון את מייצב הכיוון ולהזיזו מעט לימין.
ולהיפך, אם הטיסן סוטה לימין, יש להזיז מעט את מייצב הכיוון לשמאל.
אם סיימנו עם ההגלשה, והטיסן גולש נפלא, אפשר לעבור לזריקה חזקה יותר וגבוהה יותר לאוויר:
יש לאחוז את הטיסן עם יד אחת, היד החזקה שלנו, לאחוז את הטיסן בגוף הטיסן, מתחת לכנף, באזור “מכרז הכובד”, להזניק את הטיסן בחזקה לאוויר כאילו אנו זורקים אבן. להטיס נגד כיוון הרוח. בזוית של כ- 45 מעלות כלפי מעלה, ועם הטיה קלה. אם אתה מטיס ביד ימין, הטיה קלה לימין, ואם אתה מטיס ביד שמאל – הטיה קלה לשמאל. לקחת את היד לאחור כמה שאפשר על מנת שתצבור תנופה, ולשחרר את הטיסן בסוף תנועת היד. כדי להגביר את התנופה והכח, מומלץ מאוד גם לרוץ מספר צעדים, בדומה ל”צעד וחצי” בכדורסל, ולשחרר את הטיסן יחד עם התנופה שצברנו, כל זאת ביחד, יביא לשיא העוצמה של הזריקה.

כעת נסתכל היטב על הטיסן ואופן הטיסה שלנו משתי סיבות:
א. לראות ולהבין כיצד הוא טס ומה ניתן לשפר לטיסה הבאה.
ב. לראות היכן הוא נוחת, לא לאבד אותו, ולרוץ להביא אותו מהנקודה בה נחת.

אם הגעתם עד לכאן, סימן שאתם רציניים, ולכן כדאי שנכיר עוד כמה מושגים שיעזרו לנו בהבנה ואיזון הטיסן:
מרכז כובד קדמי – כלומר שמרכז הכובד שלנו (זוכרים הנקודה המסומנת בשרטוט), אצלנו בטיסן היא קדמית יותר, כלומר קרובה יותר לחרטום, כלומר החרטום שלנו ככל הנראה כבד יותר ולכן הטיסן ירצה לצלול ולא להתרומם. במצב זה יש לשקול להוריד מעט משקולת בחרטום. יש להוריד קצת ולנסות להגליש שוב ושוב.
מרכז כובד אחורי – כלומר שמרכז הכובד שלנו הוא אחורי יותר ממה שצריך כלומר קרוב יותר לזנב הטיסן ואז הטיסן מזדקר, כלומר החרטום עולה למעלה, והטיסן עולה ויורד, אנו קוראים למצב זה “סטולים”.
איך מתקנים ? מוסיפים מעט מאוד משקולת בחרטום. מוסיפים קצת ומנסים שוב עד שמאזנים.
לופ – כאשר אנו זורקים את הטיסן והוא עולה מיד וחזק למעלה ועושה סיבוב שלם כמו לולאה, במצב זה ככל הנראה מייצב הגובה בנטייה חזקה כלפי מעלה, יש לבדוק זאת ולהוריד זווית במייצב הגובה.

כתבות נוספות

חמישה עשורים של תעופה ספורטיבית בחדרה

ספר שהוציא קלוב התעופה בחדרה לרגל יובל שנים להיווסדו. סיפור של אנשים שהובילו את האתגר להקים מועדון תעופה בחדרה עוד בטרם הוקמה המדינה…

קרא עוד

למה חשוב לעשות את מה שאוהבים?

מה המשותף לאלברט איינשטיין, פול מקרטני, אברהם לינקולן ופאולו קואלו ? כולם מצאו את ה”אלמנט” שלהם. אותו מקום שבו הם מרגישים הכי עצמם. ד”ר קן רובינסון כתב על זה רב מכר…

קרא עוד

פיתוח טיסן ד’2 פלפר

מאת: פר פינדל. לורד פלאש 4 הוא הפלפר הראשון שלו. מנגנון הפעלת הפלפר, שיפור משמעותי במגוון פרמטרים, צורת האיזון לטיסני הפלפ. אז פלפ או לא? קראו בכתבה.

קרא עוד

בחירת הסוללה הנכונה

ככל שציוד אלקטרוני נעשה נייד, יגדל הצורך הדחוף להשיג סוללות ומצברים טובים יותר עם קיבול גבוה יותר, גודל קטן יותר ומשקל נמוך יותר. השיפור המתמיד בטכנולוגיות הסוללות והמצברים, דורש שיטות טעינה חכמות…

קרא עוד

כתבות נוספות שיעניינו אותך